סכיזואודולוגיה בכביש 90: פרויקט ים המלח

SCHIZO-ODOLOGY ON HIGHWAY 90 – The Dead Sea Digital Glitches Project
Highway 90 | Digital images | 2015

Hebrew follows English עברית אחרי אנגלית

Highway 90

Israeli Highway 90, the longest highway in Israel – 478 km – operates as the country's backbone, extending from the northern border with Lebanon to the southern border with Egypt, and parallel to the Israel-Jordan border to its east. About 360 km of that route is a desert: The Arava Desert in the south, the Judean Desert along the Dead Sea, and the Great Rift Desert from the Sea of Galilee to the Dead Sea along the Jordan Valley. A quarter of the route –118 km – runs in the occupied territories of the West Bank. This means that a notable segment of the route along the Dead Sea is part of the West Bank and thus is a controversial, contested territory.
Highway 90 is a political-ideological linear space whose functionality addresses contested territorial borders while blurring them within its breathtaking sublime landscapes. The landscapes of Highway 90 form an ambiguity that disguises and veils the power systems that operate and constitute it.

Desert and speed
The political-ideological mode of the highway is realized while on a fast drive, reluctantly forming a cinematization of the landscape while the gaze flattens the rapidly passing sublime landscape, forming it into animated images. Theoretician Paul Virilio associates the desert with awe, terror, and the desire for acceleration and velocity: "The desert is desire, desire for a body of absolute speed" (Virilio 2008, 131). The landscape then becomes a distorted reflection projected onto the windshield (Virilio 2002, 2006, 2008). Speed and acceleration operate as a political practice in the landscape. The speed that distorts reality becomes an aesthetic measure but no less a political one. Velocity and viewing operate as means of forming the self and the national. Thus, the subject's desire to materialize it through fast drive is reassured and empowered by the nationalistic-territorial desire of the highway landscape.

Schizoanalysis and Odology
Schizoanalysis is a concept coined by the philosophers Gilles Deleuze and Felix Guattari. An intellectual point of view that seeks to indicate the possibility of multiplicity and the options of examining it in moves or directions that are not absolute or predetermined. Schizoanalysis defies Freudian psychoanalytic thought and its determinations concerning the structure of the unconscious and of the mind in general while offering a complex rhizomatic and subjective mode of the subject. In doing so, Deleuze and Guattari created a new philosophical approach that provides an examination and conceptualization that is reluctant to representations and interpretation, rather an inquiry of Becoming (Deleuze and Guattari 1987).
Odology is commonly known as the study of pathways and roads. Its origins are in the Greek word hodos meaning road or journey. However, this concept is used in other research fields, such as mathematics, geography, psychology, and philosophy. Conservative Odology deals with the technology of roads, infrastructures, and transportation systems, as well as with engineering, safety, environmental and economic contexts. As such, it traditionally lacks a critical perspective. The concept of Odology in landscape and spatial context was addressed by culture geographer J.B. Jackson (Jackson 1984, 21), who sought to expand the field of Odology, interpreting cultural, political, and social facets of roads, highways, and transportation systems.
Schizoanalysis and Odology here as a mode of becoming, suggesting a new perception of the landscape. Schizo-odology is therefore, a critical-theoretical and artistic interdisciplinary exploration in which both art and critical thinking serve to explore new ideas and perceptions of landscape and space.
Deleuze and Guattari stress that Becoming is a schizoid process. "The image is not only a trajectory but also a becoming" (Deleuze 1997, 65). This project offers observations on the landscape as Becoming, meaning being in a constant course of change. The work of the Digital Glitches dwells on our observation of the landscape while driving, which is on a continuous mode of becoming. The Digital Glitches form an artistic move in digital cyberspace, in between virtual and reality. The landscape that we observe

The Digital Glitches
The project Schizo-odology on Highway 90 is a series of digital images of digital glitches. The glitches' works are the outcome of deliberate disruption, digital distortion of visual information. In the glitches works, I form new landscapes while disrupting the existing ones, distorting and violating them and their familiar form. The glitches convey double acceleration of the virtual space: an external acceleration that is part of the fast travel movement and an internal acceleration of parts of the virtual space that do not accord with the speed of other segments of the same digital space. The collapse of the virtual representation system then becomes the collapse of the space and landscape themselves. In this manner, I seek to undermine the perception of familiar landscapes and to unfold the ideology that constitutes them.
The project Schizo-odology on Highway 90 suggests a rhizomatic perception of space, conveying the formation of new spaces and paths within it. They constitute a new space, simultaneously alienated and familiar. The Schizo-odology works of highway 90 fold the space, interrupt and break the familiar and the known while removing parts of it and distorting and disrupting other parts, doubling, flattening, slicing, or stretching it. The glitches make the space vibrate, tremble, fluid and unstable. In other places, the nearby landscape remains stable, but the distant surroundings, the mountains, and the sky go wrong, collapsing within themselves. The sublime of the desert is thus revealed as an uncanny space, threatening, elusive, yet real and present.

The images here are from the Dead Sea Road series.

כביש מס. 90, בין מטולה לאילת הוא הכביש הארוך בישראל, נמתח לאורך כ-478 קילומטרים המתמשכים במקביל לתוואי הגבול המזרחי של ישראל. כביש 90 מחבר גם בין גבול ישראל-לבנון בצפון וגבול ישראל-מצרים שבטאבה, וחוצה פעמיים את גבול הקו הירוק בעוברו לאורך הגדה המערבית. שלושה רבעים מהדרך (360 ק"מ) הם מדבר.

כביש 90 הוא מרחב פוליטי-אידיאולוגי, מגדיר גבולות טריטוריאליים שחלקם שנויים במחלוקת ומתעתע בפונקציונליות שלו ובנופיו הנשגבים. נוף מרחב הכביש מייצר אשליה ומראית העין שמסווים ומטשטשים את מערכות הכוח הפועלות בו, ומכוננות אותו.

החזון הפוליטי-אידיאולוגי של הכביש מתממש בעת נסיעה מהירה המייצרת סינמטיזציה של הנוף כאשר המבט משוטח לכדי תמונת נוף נשגבת, חולפת במהירות. המדבר נקשר בשגב ואימה ובתשוקה להאצה ולמהירות גבוהה: "The desert is desire, desire for a body of absolute speed" (Virilio 2008, 131). הנוף נעשה השתקפות מעוותת המוקרנת על השמשה הקדמית (Virilio 2002, 2006, 2008). מהירות והאצה הופכות לפרקטיקות פוליטיות המתקיימות בנוף. המהירות שמעוותת את המציאות הופכת לאמצעי אסתטי אך לא פחות מכך לאמצעי פוליטי. המהירות והמבט הם אמצעי לכינון העצמי והלאומי ותשוקת היחיד למימוש האיווי באמצעות נסיעה מהירה נקשרת בתשוקה הלאום למימוש לאומיותו.

הפרויקט סכיזואודולוגיה בכביש 90 הוא סדרת צילומים דיגיטליים. עבודות גליצ' שהן תוצר של שיבוש מכוון, עיקום מידע דיגיטלי ויזואלי. בעבודות הגליצ' אני מייצרת נופים חדשים, משבשת את הנוף הקיים, מעוותת אותו ומפרה את הייצוגים המוכרים שלו. בגליצ'ים מתקיימת האצה כפולה במרחב הווירטואלי: האצה חיצונית שהיא חלק מתנועת הנסיעה המהירה והאצה פנימית של חלקים מהמרחב הווירטואלי שאינה מתואמת עם מהירות חלקים אחרים באותו המרחב. קריסת מערך הייצוג הווירטואלי היא גם קריסת המרחב והנוף עצמו. באופן זה אני המבקשת לערער את אופן תפיסת הנופים המוכרים ולחשוף את האידיאולוגיה המכוננת אותם.

הפרויקט סכיזואודולוגיה בכביש 90 עוסק בתפיסה ריזומטית של מרחב, ובאופן בו תפיסה זו מאפשרת התבוננות ויצירת מרחבים ומישרים חדשים בתוכו. סדרת עבודות הגליצ'ים היא דימויים דיגיטליים של מרחב כביש 90 המייצרים מרחב חדש, זר ומוכר כאחד. העבודות סכיזואודולוגיה בכביש 90 מקפלות את המרחב, קוטעות ושוברות את המוכר, מעלימות חלקים ממנו ומעוותות ומשבשות חלקים אחרים, מכפילות, משטיחות, פורסות או מותחות אותו. הגליצ' עושה את המרחב לרוטט, רועד, נוזלי ולא יציב. במקומות אחרים ,הנוף הקרוב נותר יציב אך הסביבה הרחוקה ההרים והשמיים משתבשים, קורסים לתוך עצמם. הנשגב של המדבר מתקבל כמאיים, אלביתי, לא אפשרי ובאותו זמן ממשי וקיים.

בעבודות ישנו שיבוש, עיוות או הפרה חריפה של ייצוג המרחב כפי שאנו מצפים לראותו באמצעות תוכנת google earth וטכנולוגית 'גוגל וויו'. הצילומים הם תוצר של תנועה במרחב הווירטואלי של כביש 90 וביטוי וויזואלי של כשלים באלגוריתם המייצר את דימויי המרחב הווירטואלי. הצילומים שוברים את הרצף המרחבי ולמרות שהמבט בהם הוא לינארי הם משבשים את הפרספקטיבה וקורעים את המסך מעל לפרספקטיבה הקרטזיאנית המוכרת. העבודות מייצרות מרחב וויזואלי חדש שאינו מייצג עוד את הקיים והמוכר. עבודות הגליצ'ים מציעות תפיסה דלזיאנית המבקשת לפרק את המרחב ולא לייצגו אלא ליצור בתוכו ומתוכו. הגליצ'ים הם תוצר ויזואלי של התפיסה הסכיזואנליטית הדלזיאנית באמצעותה אני בוחנת את המרחב והנוף ומייצרת בתוכו מישרים חדשים.

יצירת הגליצ היא מהלך מכוון אך בתוצאה ישנה מידה מסוימת של אקראיות. כמו די.ג'י. שמייצר סאונד חדש מתקליטים קיימים באמצעות החלקת התקליט תחת המחט כך אני נעה הלוך ושוב בין שתי 'תחנות' של דימוי ויזואלי 'נכון'. את הגליצ' אני מייצרת במקום שאיננו קיים בין 'הדימויים הנכונים'.

העבודה נחלקת לשני סוג דימויים היוצרים מציאות וירטואלית חדשה, מקבילה לזו הקיימת: הסוג הראשון יוצר מסות של פיקסלים או פסים, עיוותים של המרחב ושיבוש הפרספקטיבה כמו גם תמונות 'ראי' והכפלות וירטואליות של המרחב שכמובן אינן קיימות במציאות. הסוג השני מייצר חשיפה וויזואלית של הארכיטקטורה הפנימית של התוכנה כשהשיבושים מביאים לצירופים וויזואליים החושפים את 'אחורי הקלעים' שלה. כך נוצרים עיוותים כללים ומציאות וירטואלית חדשה שאינה מייצגת את הקיימת. דוגמא נוספת לשיבוש ויזואלי היא חשיפה של שטחים אפורים, כשל של האלגוריתם המופיע כדימוי רישומי עדין של מערכת קווים ונקודות צבעוניות. בכולם תמיד ישנו הגרעין "האמיתי", כלומר אופן ייצוג "נאמן למציאות" ומולו עומדים העיוותים והמישורים המעוקמים.

הצילומים נעשו במהלך טיול וירטואלי לאורכו של כביש 90 שהוא מרחב לימינאלי פוליטי, תרבותי ונופי של ריבוי ובו נרטיבים מקבילים ומצטלבים, רווי מיתוסים ושבריהם, היסטוריות ומציאות דחוסה בפוליטיקה ואידיאולוגיה. הפרויקט סכיזואודולוגיה בכביש 90 עוסק במקטעים ממרחב כביש 90 ובאמצעות עשייה סכיזואנליטית בוחן את מרחב הכביש ובתוך כך את המרחב בישראל ומעלה שלושה דיונים: הדיון הראשון עוסק בשיח המרחב בישראל ובכביש 90 כמקום שהוא חלק מהמרחב בישראל: אידיאולוגיה ומרחב בכביש 90. דיון זה מעלה את האופן בו מרחב מוכר מתעוות ומופר ובכך פותח אפשרויות תפיסה חדשות של המרחב. הדיון השני קשור בטכנולוגיות יצירה ושיבוש מרחב וירטואלי ובחינת מערכי ייצוג של כביש: עבודה עם תוכנת google earth כמדיום אמנותי. הדיון השלישי עוסק בשאלת חקירת המרחב באופן תיאורטי ביקורתי ויישומה באמצעות אמנות: האם קיימת אפשרות לפרקטיקה אמנותית של חקירת המרחב המבוססת על התיאוריה הסכיזואנליטית של דלז וגואטרי.

במהלך נסיעה 'אמיתית' או 'וירטואלית' המבט מיושר קדימה ו"גולש" בנוחות על צלעות פירמידת הראיה של הפרספקטיבה הלינארית של מרחב הכביש. בגליצ'ים המבט אינו יכול לגלוש בנוחות על צלעות פירמידת הראיה של הפרספקטיבה של מרחב הכביש. העיוותים, המישורים החדשים שנפתחים בצלעות הפירמידה של הפרספקטיבה, הכתמים המרוחים חסרי הפשר, כל אלו מפרים ומשבשים אותה. הגליצ'ים כמו הפרספקטיבות והאנאמורפוזות עסוקים גם הם במה שלא ניתן לראות באחת, בו בזמן. באמצעות העיוות הם מעלים את הגילוי והאבדן של המבט בשדה הסקופי של מרחב הכביש. במצב זה חלקים מהדימוי עוברים קידוד שונה משאר החלקים בדימוי עד שהוא נראה כגוף זר המרחף מעל פני שטח העבודה כמסה המרחפת במישור נפרד במידה מסוימת של דמיון ויזואלי לאופן בו מופיעה הגולגולת כאנאמורפוזה בציור 'השגרירים' של הולביין (Holbein). המקום המשובש בציור הוא המקום המשובש בגליצ' הוא המקום המשובש בנוף. כמו ב'שגרירים' של הולביין, לאותם מישרים חדשים, לאותן מסות מפוקסלות מרחפות יש מעמד של ואניטס. גם בציורי ET IN ARCADIA EGO, יש שיבוש סימבולי בדמות הגולגולת המתגלה ביער בציור של Guercino או הקבר במתגלה בנוף של פוסאן (Poussin). הנוף רוצה להיות פסטורלי ופיטורסקי אך הגליצ' משבש אותו ובשל כך לגליצ' משמעות של ET IN ARCADIA EGO ומעמד של ואניטס. גם הטכנולוגיה, כדוגמת 'גוגל סטריט' רוצה, ממש כמו הנוף, להיות מושלמת. הופעת השיבוש חושפת אזהרה לואניטס טכנולוגי: ET IN TECHNOLOGY EGO.

הגליצ'ים חושפים את חולשת הדימוי השלם של נוף הכביש ומכאן גם את חולשתו של הנוף עצמו. הדימוי הוויזואלי רוצה לייצג את מרחב הכביש המושלם, העגול, הנקי, הלא מופר ולא מופרע, intact space. באמצעות הגליצ'ים אני מייצרת פערים וחושפת חלקים-מישרים של המרחב שאינם מתגלים באופנים אחרים. ההאצה יוצרת באמצעות המבט פערים וחורים של תפיסה. הנוף אינו פסטורלי כפי שהיינו רוצים לתפוס אותו. הוא מסתיר מעוות מטשטש ובכך מהווה בעצמו פרקטיקה.

הדימויים המוצגים כאן לקוחים מתוך סדרת כביש ים המלח.

***

שם הפרויקט: סכיזואודולוגיה בכביש 90 מבוסס על הֶלחם, מושג שטבעתי המורכב משני מושגים: סכיזואנליזה ואודולוגיה.

סכיזואנליזה הוא מושג שפיתחו הפילוסופים דלז וגואטרי כמחשבה אינטלקטואלית המבקשת להצביע על אפשרות הריבוי שבדבר ועל האפשרות לבחון אותו במהלכים או מישרים שאינם מוחלטים או קבועים מראש. הסכיזואנליזה היא קריאת תיגר על התפיסה הפסיכואנליטית הפרוידיאנית ועל וקיבעונותיה ביחס למבנה הלא מודע ומבנה הנפש בכלל והיא מציעה התבוננות מורכבת ריזומטית וייחודית לסובייקט. בתוך כך יצרו דלז וגואטרי גישה פילוסופית חדשה המציעה בחינה של הדברים שאיננה מעמדה של ייצוג ופרשנות הייצוג בלבד אלא באמצעות עשייה והיעשות (Deleuze and Guattari 1987).

אודולוגיה, Odology הוא מחקר ומדעי הדרך אך במושג זה עושים שימוש בשדות מחקר נוספים בהם מתימטיקה גיאוגרפיה פסיכולוגיה ופילוסופיה. אודולוגיה מסורתית עוסקת בטכנולוגיה של דרכים, תשתיות ומערכות תחבורה, ובהקשרים הנדסיים, בטיחותיים, סביבתיים וכלכליים ובדרך כלל כמחקרים נעדרי מבט ביקורתי. את המושג אודולוגיה בהקשר המרחבי טבע חוקר התרבות והמרחב ג'.ב. ג'קסון (Jackson) שביקש להרחיב את שדה האודולוגיה גם לקריאה ופרשנויות תרבותיות, פוליטיות וחברתיות של כבישים, דרכים ומערכות תחבורה.

המושג סכיזואודולוגיה הוא מושג שטבעתי והוא אינו תיאורי אלא מושג של היעשות- becoming. "הריזום הוא חלק מגיאוגרפיה או תורת מרחב חדשה" כותבים אריאלה אזולאי ועדי אופיר (אזולאי ואופיר 2000, 126). המושג סכיזואודולוגיה מציע תפיסת מרחב חדשה. באמצעות הפרויקט סכיזואודולוגיה בכביש 90 בו אמנות משמשת אמצעי חקירה מרחבית אינטרדיסציפלינרית.

דלז וגואטרי עוסקים במהלכים של היעשות becoming כתהליך סכיזואידי והפרויקט מציע התבוננות בנוף ובמערכות ייצוג שלו כנמצא במהלך מתמיד של השתנות: (The image is not only a trajectory, but also a becoming" (Deleuze 1997, 65). עבודות הגליצ'ים, אם כן הם היעשות אמנותית במרחב שבין הווירטואלי והמציאות. גם הנוף בו אנו מתבוננים תוך כדי נסיעה נמצא בתנועה מתמדת של היעשות.